החלטה בתיק ע"א 3400/03

השופט י' טירקל:

רקע

1.        בשנת 1974 הקימו פרץ רוזנברג - הוא המשיב מס' 2 - (להלן - "פרץ") ואחותו רוחמה רובינשטיין - היא המערערת מס' 1 והמשיבה מס' 1 בערעור שכנגד - (להלן - "רוחמה") חברה לפיתוח, ייצור ושיווק מוצרים בתחום ההשקיה בשם חברת עין טל בע"מ (להלן - "עין טל הקודמת"), שבה היו שניהם שותפים בחלקים שווים. פרץ, חקלאי שהתמחה בפיתוח מוצרי השקיה, היה אחראי על הפיתוח ועסק בתחום הטכני, ורוחמה, אשת עסקים, עסקה בניהול הפיננסי של החברה. עין טל הקודמת הוקמה במטרה לנצל פטנטים שפיתח פרץ בתחום ההשקיה ולייצר מתקני השקיה לשוק העולמי וכן הוקנתה לה זכות שימוש בלעדית בפטנטים אלה. בעקבות סכסוך בין השניים, נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו ביום 15.7.82, צו לפירוק עין טל הקודמת. בהתמחרות שנערכה במסגרת הליכי הפירוק, שבה השתתפה גם רוחמה, נמכרו כל נכסי עין טל הקודמת כ"עסק חי" לחברת פרץ רוזנברג מוצרי השקיה מתקדמים בע"מ, שפרץ ושניים נוספים הם בעלי מניותיה, תמורת סכום של 655,000$ והתחייבות לשאת בכל חובות החברה. הסכם המכירה אושר על ידי בית המשפט ושמה של עין טל הקודמת הוסב ל"עין טל (1983) בע"מ" - היא המשיבה מס' 1 והמערערת בערעור שכנגד - (להלן - "עין טל החדשה"). סכום התמורה שולם על ידי המפרק לפרץ ולרוחמה, בחלקים שווים. למרות מכירתה של עין טל הקודמת כ"עסק חי", פנתה רוחמה באמצעות חברה חדשה שהקימה, "עין דור בע"מ" - היא המערערת מס' 2 והמשיבה מס' 2 בערעור שכנגד - (להלן - "עין דור") אל לקוחות עין טל הקודמת והציעה להם מוצרי השקיה זהים לאלה של עין טל הקודמת. כמו כן, המשיכה לעסוק ברציפות בפעילויות שבהן עסקה עין טל הקודמת ובאותה מתכונת, בעזרת עובדים שקלטה מעין טל הקודמת. מכאן המחלוקות בין בעלי הדין, שמקצתן הן עניינו של פסק דין זה.

ההליכים

2.        ההליכים המשפטיים בין בעלי הדין ראשיתם לפני כעשרים וחמש שנה וסופם (כך יש לקוות) בערעורים שלפנינו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז), מיום 23.2.03. הליכים אלה התנהלו בארבע מערכות.

           המערכה האחת, עניינה ההליכים הכרוכים בפירוק עין טל הקודמת. את בקשת הפירוק הגיש פרץ לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו ביום 13.9.79 (ת"פ 2111/79) וביום 15.7.82 נתן בית המשפט, כאמור לעיל, צו לפירוק עין טל הקודמת. רוחמה ערערה על צו הפירוק, אך חזרה בה, ובסופו של דבר, נמכרה עין טל הקודמת בהתמחרות הנזכרת. בהחלטה שאישרה את הסכם המכירה נאמר כי "כל הנכסים הזכויות וההתחייבויות שהיו שייכים לעין טל בע"מ (בפירוק), מוקנים לרוכשים מיום ההחלטה דהיינו 20.11.82".

           המערכה השנייה, עניינה השאלה למי הבעלות בפטנטים. ראשיתה בתביעה שהגישה רוחמה כנגד פרץ וכנגד עין טל הקודמת לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (ת"א 840/79) להצהיר שהיא הבעלים. ביום 20.6.80 נתן בית המשפט (כבוד השופט י' מלץ) פסק דין שבו נפסק כי חלק מן הפטנטים שנרשמו על המצאותיו של פרץ הם בבעלות משותפת שלו ושל רוחמה וחלק מהם בבעלותו בלבד. כמו כן נפסק כי הזכות לנצל את הפטנטים שבבעלותם המשותפת של השניים, היתה של עין טל הקודמת בלבד. פרץ ורוחמה ערערו על פסק הדין (ע"א 635,520/80) וביום 9.1.84 ניתן פסק דינו של בית משפט זה (כבוד הנשיא מ' שמגר והשופטים מ' בן פורת וא' גולדברג), מפי הנשיא שמגר, שבו נפסק כי כל הפטנטים שהוגשו לרישום עד מועד הגשתה של בקשת הפירוק, הם בבעלות משותפת של פרץ ורוחמה. עוד נפסק כי "זכות הניצול הבלעדית בכל הפטנטים המשותפים, שהיתה נתונה --- לחברת עין-טל [עין טל הקודמת - י' ט'], פגה עם מתן צו הפירוק". פרץ הגיש בקשה לדיון נוסף בפסק הדין (ד"נ 2/84), שנדחתה בהחלטה מנומקת (כבוד השופט ד' לוין), מיום 28.10.84. עין טל החדשה, שלא היתה צד להליכים אלה, ביקשה להצטרף כצד לעתירה לדיון נוסף (ב"ש 276/84), אך בקשתה נדחתה. יצוין כי בהחלטה הדוחה את הבקשה לדיון נוסף נאמר כי האמור בפסק הדין לעניין זכות הניצול שפגה, אינו תוצאה של הכרעה במחלוקת עובדתית או תוצאה של דיון עיוני, אלא גיבוש של הסכמה משתמעת של בעלי הדין; וכי "סוגיה זו פתוחה לדיון ולהכרעה, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית, כשזו תוצב במוקד דיון משפטי בין בעלי דין, שענין להם בזכויות ניצול של פטנטים, אשר עלולים למצוא עצמם נפגעים מפקיעת זכות כזו, שהיתה בידי החברה בע"מ ערב פירוקה".

           המערכה השלישית, עניינה השאלה האם זכאית עין טל החדשה לנצל את הפטנטים, מכוח ההתמחרות. רוחמה הגישה בקשה נגד פרץ לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (ה"פ 325/83) להצהיר כי פרץ אינו יכול להעניק רישיון לניצול הפטנטים הרשומים על שמו ושנפסק כי הם בבעלות משותפת של פרץ ורוחמה, ללא הסכמתה של רוחמה, וכן לצוות על פרץ להימנע מלנקוט בהליכים משפטיים על הפרת הפטנטים בגין מוצרים שתייצר רוחמה על פי הפטנטים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ש' אלוני), בפסק דינו מיום 29.11.87, נעתר לבקשה וקבע כי זכות הניצול של הפטנטים משותפת לפרץ ולרוחמה והם זכאים לנהוג בפטנטים ככל שותפים בזכויות, בהתאם להוראות החוק. עין טל החדשה, שלא היתה צד להליכים בבית המשפט המחוזי, ביקשה להרשות לה לערער על פסק הדין לבית משפט זה. בית משפט זה (כבוד השופט (כתוארו אז) א' ברק והשופטים ש' לוין ות' אור) (ע"א 318/88), בפסק דינו מיום 9.1.91, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי "ככל שהוא נוגע לזכויות השמוש בפטנטים ביחסים שבין המערערת [עין טל החדשה - י' ט'] לבין המשיבים [רוחמה והמערערות בערעור שלפנינו וכן פרץ ואחרים - י' ט']" והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי להכרעה בשאלה זאת. בהתחשב בקיומו של הליך מקביל בבית המשפט המחוזי (ת"א 1501/83) - שעליו נעמוד להלן - ציין בית משפט זה כי מן הראוי יהיה לאחד את הדיון בשני התיקים.  

           המערכה הרביעית, עניינה השאלה שהחזיר בית המשפט העליון לבית המשפט המחוזי וכן ההליך המקביל הנזכר, שהיה תביעה לפיצויים שהגישו פרץ ועין טל החדשה נגד רוחמה, עין דור ותבי"ם בע"מ (שיכונו להלן יחד - "המערערות") לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (ת"א 1501/83), עבור שימוש מפר בפטנטים. בית המשפט (כבוד הנשיא א' וינוגרד) פסק בשתי החלטות נפרדות שהוכתרו כל אחת בכותרת "פסק דין חלקי" - מיום 27.12.93 ומיום 29.12.93, כי זכויות השימוש הבלעדיות בפטנטים נשוא התובענה הן בבעלות עין טל החדשה וכי עין דור מפרה פטנטים אלה, על ידי ייצור ומכירה של מוצרים המיוצרים על פי פטנטים שעברו לבעלותה של עין טל החדשה, עם רכישתה של עין טל הקודמת כ"עסק חי". המערערות נצטוו להגיש דו"חות ערוכים על ידי רואה חשבון ומאומתים בתצהירים, בדבר הייצור והמכירה של המוצרים המפרים. כמו כן ניתן צו מניעה האוסר על המערערות להפר את הפטנטים. נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך דין "על-חשבון מה שייפסק לה בסוף ההליך" בסך 120,000 ש"ח בתוספת מע"מ. המערערות ערערו על פסקי הדין החלקיים לפני בית משפט זה (ע"א 164/94), שאישר בפסק דינו מיום 10.6.99, את פסקי הדין החלקיים (השופטת ט' שטרסברג-כהן, אנוכי והשופט י' אנגלרד).

           הדיון הוחזר, אפוא, לבית המשפט המחוזי לבירור תביעתם של עין טל החדשה ושל פרץ לפיצויים עבור ההפרה. יצוין, כי בשלב זה הגישה עין טל החדשה כתב תביעה מתוקן, שבו עתרה להגדיל לה את סכומי הפיצוי שתבעה, ואילו המערערות הגישו תביעה שכנגד, שבה עתרו אף הן לפצותן, אך זו נדחתה על הסף. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז), בפסק דינו מיום 23.2.03, חייב את המערערות, ביחד ולחוד, לשלם לעין טל החדשה סכום של 3,817,641 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 350,000 ש"ח. בכותרת פסק הדין צוין פרץ כמשיב פורמלי, על פי הודעת בעלי הדין בעניין זה. המערערות מערערות על פסק הדין, עין טל החדשה מערערת בערעור שכנגד.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.        בית המשפט המחוזי דחה בפסק דינו את טענת המערערות, כי פעלו מתוך הסתמכות על דברי הנשיא שמגר בע"א 635,520/80 הנ"ל. נקבע, כי מדובר בניסיון לפתוח מחדש התדיינות בנושאים שהוכרעו. מקומה של טענה זאת היה בדיון בשלב החבות, שאז נטענה ונדחתה. כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המערערות, לפיה טרם הוכרע מה הם המוצרים שיוצרו על פי הפטנטים וציין כי הטענה נדחתה באחד מפסקי הדין החלקיים של הנשיא וינוגרד, ואף ניתן צו מניעה האוסר שימוש בפטנטים נשוא התובענה. כמו כן פירט בית המשפט את המוצרים המוגנים. עוד קבע כי רוחמה לא פעלה כאורגן בלבד בחברת עין דור, וחייב אותה, באופן אישי, לשלם דמי נזק. מכל מקום, קבע כי הדיון בעניין חבותה האישית של רוחמה, היה מקומו בשלב החבות, שאף הוא הוכרע בעבר. בית המשפט קבע, כי העילה המרכזית של תביעתה של עין טל החדשה, היא הפרת הזכויות בפטנטים, וכי העילות האחרות שעל פיהן תבעה נבלעות בתוכה. עוד קבע, כי הוכח הקשר הסיבתי בין התנהגותן של המערערות והפרת הפטנטים לבין הנזק שנגרם לעין טל החדשה וכי בגדר הפיצוי המגיע לעין טל החדשה יש להביא בחשבון גם מוצרים נלווים הנמכרים כחבילה אחת עם המוצרים המפרים.

           לעניין הנזק, סבר בית המשפט ברמת העיקרון כי אין צורך לערוך את החישוב באופן אריתמטי דווקא. במקרים שבהם חסרים נתונים לצורך חישוב אריתמטי, עומדת לשופט "ברירת המחדל" של דרך האומדן, שבה תומכת המדיניות של עידוד פיצוי עבור שימוש מפר. בית המשפט הבהיר כי לאור מהותו וייחודו של הקניין הרוחני, הפגיעה בו מכאיבה עד מאוד ומצדיקה פיצוי, אף ללא הוכחת נזק, וכי "בבואנו לקבוע את הפיצוי ההולם, מסתפקים אנו בכמות ראיות מצומצמת ונותנים דרור לשיקולים אינדיבידואליים ותחושות של צדק", בתנאי שהתובע הצליח לעבור את סף ההוכחה הנדרש בדבר גרימת נזק. בית המשפט ניסה להתגבר על הקשיים שעמדו בפניו, שמקורם בכך שהניתוח הכלכלי שהגישה עין טל החדשה לא כלל נתונים חשבונאיים מדויקים, שהיו מאפשרים כימות של הנזק וחישוב אריתמטי של הנזקים. לפיכך מינה מומחה מטעם בית המשפט, אשר על אף המאמצים הרבים שהשקיע, לא עלה בידיו לנקוב בסכומם של נזקי השימוש המפר. בסופו של דבר, קבע כי הוכח שהמערערות גרמו נזקים לעין טל החדשה וקבע את סכום הפיצוי על דרך האומדן. בהתחשב במכלול השיקולים שהיו לפניו ובכך שהשימוש נמשך לאורך תקופה של כעשר שנים, העמיד את נזקי עין טל החדשה בסכום של 3,517,641 ש"ח וכן פסק פיצוי בסכום של 300,000 ש"ח "על הצד הנמוך" עבור הפגיעה במוניטין. בסך הכל, נקבע כי המערערות ישלמו, ביחד ולחוד, לעין טל החדשה סכום של 3,817,641 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.4.95 (מועד הגשת כתב התביעה המתוקן). עוד קבע כי חישובי הריבית יערכו על פי האמור בהחלטה קודמת שלו, מיום 7.3.00. עוד חייב את המערערות בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין "בסך 350,000 ש"ח כולל".

ההשגות

המערערות

4.        המערערות טוענות כי פעלו בתום לב מתוך הסתמכות על דברי הנשיא שמגר בע"א 635,520/80 הנ"ל, ולפיכך היו רשאיות לנצל את הפטנטים, לפחות ממועד פסק הדין הנ"ל. לטענתן, לפי סעיף 183(ד) לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן - "חוק הפטנטים"), רשאי בית המשפט לקבוע את שיעור הפיצויים במקרה של הפרה "לפי כל נסיבות המקרה". מכאן, שאפילו לא עמדה להן טענה זאת כמגן מפני חבותן, באה היא בגדר "נסיבות המקרה" שעל בית המשפט להביא בחשבון בהעריכו את הנזק. טענה נוספת בפי המערערות, כי הנזק לא הוכח וכי לא נקבע מה המוצרים הרלבנטיים לחישוב הנזק. לטענתן, מבוסס פסק הדין על ראיות בלתי רלבנטיות, חסרות ואסורות, וראוי היה שבית המשפט לא יסמוך על חוות דעתו של המומחה שמינה, מן הטעם שמינויו בא על רקע פגמים ראייתיים חמורים שבסופו של דבר גרמו לכך שלא הצליח לנקוב בסכומם של נזקי השימוש המפר. כן טוענות הן, כי כלל לא נגרם נזק וכי על כל פנים אין קשר סיבתי בין פעילותן לבין אירוע הנזק. עוד טוענות הן כי למרות הקביעה באחד מפסקי הדין החלקיים, שלפיה מתייחסת חבותן לעילה של הפרת פטנטים בלבד, פסק בית המשפט פיצויים גם עבור פגיעה במוניטין. כמו כן, טוענות הן כי טעה בית המשפט בסוברו כי מוסמך הוא לפסוק פיצויים בדרך של אומדן. המערערות גם משיגות על אופן חישוב הריבית וההצמדה ועל ההוצאות שנפסקו.

עין טל החדשה

5.        הערעור שכנגד שהגישה עין טל החדשה, מכוון נגד שיעור הפיצויים שנפסקו לה. לטענתה, לא נפסקו לה פיצויים עבור מכירת מוצרים מפרים, עבור אובדן רווחים נפסקה לה רק מחצית מהסכום שתבעה, עבור הנזק למוניטין נפסקו לה פיצויים בשיעור נמוך וכן לא נפסקו לה פיצויי עונשין. גם הוצאות המשפט שנפסקו לה הן בשיעור נמוך ביותר וכן הגביל בית המשפט שלא בצדק את תקופת השערוך וההצמדה. מכל מקום, משנקט בית המשפט בדרך של אומדן, היה עליו לעשות זאת על פי העקרונות שפירט: מדיניות משפטית של פיצוי ברוחב לב, גמישות בחישוב דמי הנזק, תחושת הצדק וכיוצא באלה.

           על טענותיהן של המערערות בערעורן, משיבה עין טל החדשה באימוץ קביעותיו של בית המשפט המחוזי ומבהירה כי טענתן בדבר הסתמכות על דברי הנשיא שמגר בע"א 635,520/80 הנ"ל מופרכת; לדבריה, הקביעה האמורה היתה רק ביטוי להסכמתם של מי שהיו בעלי הדין בהליך - רוחמה ופרץ - ולא היתה כאן הכרעה דיונית המחייבת את כולי עלמא. מכל מקום, הטענה נדונה בשלב בירור החבות ונדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון ולא ניתן לחזור ולדון בה בשלב זה. כמו כן טוענת עין טל החדשה, כי יש לדחות את טענותיהן של המערערות בדבר היקף הפיצוי וכי משהוכח שהמערערות גרמו לנזקים והוכח הקשר הסיבתי, ניתן היה לפסוק פיצוי בדרך של אומדן ולא היה צורך להוכיח במדויק את הנזק שנגרם, אחרי שהביאה בפני בית המשפט את כל חומר הראיות שהיה ברשותה.